"הכל התחיל בזמנים שידענו לכתוב בגוף שלנו לידה חיים ומוות,
אבל אז שכחנו את האמנות העתיקה הזאת, ועכשיו אנחנו מנסות ביחד להיזכר…"
(מתוך הספר, "כותבת במקל של כורכום", צילה זן-בר צור)
הייתי אם צעירה לילד ראשון, האימהות מילאה אותי בהתרגשות ואהבה, בטחתי בגוף שלי והוקרתי אותו, אחרי לידת בית מעצימה, בסופה נולד לי בן בכור בריא ושלם.
אחרי כשנה רציתי להיכנס להריון נוסף, להרחיב עוד את הלב והמשפחה, רציתי אח או אחות לאורי. כשאורי היה בן שנה וחצי נקלטתי להריון שני, בשבוע השמיני פסק הדופק, הרחם התרוקנה בשבוע ה-12, בהפלה שהותירה בי צער ובלבלול, גם ההיריון שלאחריו הסתיים בהפלה טבעית. בשתי הפעמים, נותרתי ללא מידע מספק וללא מערך תמיכה ריגשי, הרגשתי עצובה, מרוכנת וגם מאוד בודדה בתוך האובדן שחוויתי.
לא הייתה לי שפה להסביר את מה שקורה לי בגוף ומה אני צריכה המפגש עם אנשי מקצוע פרש בפני נתונים טכניים, "קרים", שכיוונו אותי אל הפתרונות המקובלים בעולם הרפואה המערבי, לא פגשתי באמפתיה, הקשבה ומזור לרגשות ולפחד, בעיקר הרגשתי שאין מי שמלווה אותי בתוך התהליך. הפלה איננה רק הרגע בו מתרוקן שק ההיריון מהרחם, לעיתים דווקא אז מתחיל מסע.
"הנחיצות היא אם ההמצאה" –
מתוך הבלבול, הבדידות והמצוקה שחשתי, יצאתי למסע ליקוט ולימוד. חשוב היה לי לאפשר לנשים אחרות להיות עטופות, לקבל מיידע ויד מושטת בדרכן. לנגד עיניי היה ה"אוהל האדום", שסיפק בימי קדם מקור תמיכה ומרחב חם ומנחם עבור נשים, בו העבירו מאחת לשנייה את יסודות
החוכמה הנשית ואת המסורת העתיקה של האימהות מראשיתן. בימי קדם, הפלה הייתה חלק ממחזור הפריון של נשים רבות, הן היו רואות וחוות לידות והפלות של נשים בקהילה בה חיו, כמו שהיו שותפות לקבלת הוסת הראשונה אצל נערות צעירות. היום, ברב צורות החיים המודרניות, נשים אינן חוות תהליכים אלה ביחד, כמו בימי "האוהל האדום", ניתן לומר שקיימת השתקה, מה שמייצר תחושה שכל אישה לעצמה. "אל תספרי על ההיריון עד שלא תעברי את הטרמיסטר הראשון", זוהי עצה שניתנת לא פעם, מתוך רצון "להגן" על האישה משיתוף הסביבה במקרה של הפלה. בכך נשארת האישה עם סודה ובדידותה במקרה של אובדן ההריון.
על פי המקורות, עוד ביימי קדם, היו נשים פורשות אל מתחם "האוהל האדום" בזמן הדימום החודשי, לאחר הפלה או לידה, על מנת להיתמך על ידי נשים אחרות. מטרתו של המרחב הנשי היה לייצר מעין "רחם" מכילה בה אין צורך במילים. מקום לנוח, להתחזק, להתנחם ולאסוף כוחות על מנת להמשיך.
מתוך לימוד מעמיק וכמי שחוותה בעצמה את בדידות הרגע בו אישה מבינה שהיא עומדת להיפרד מההריון שברחמה, משלל סיבות. בראתי את הגישה בה אני מטפלת ומלמדת נשות מקצוע נוספות לעבוד לפיה..
גישת ההפלה הפעילה, איננה באה לשלול את פתרונות עולם הרפואה, אלא לתת מרחב משלים, תומך ומותאם לכל אישה ובחירותיה,
לייצר חיק תומך ומאפשר המלווה כל אישה בדרכה שלה.
על פי המקורות, עוד ביימי קדם, היו נשים פורשות אל מתחם "האוהל האדום" בזמן הדימום החודשי, לאחר הפלה או לידה, על מנת להיתמך על ידי נשים אחרות. מטרתו של המרחב הנשי היה לייצר מעין "רחם" מכילה בה אין צורך במילים. מקום לנוח, להתחזק, להתנחם ולאסוף כוחות על מנת להמשיך.
מתוך לימוד מעמיק וכמי שחוותה בעצמה את בדידות הרגע בו אישה מבינה שהיא עומדת להיפרד מההריון שברחמה, משלל סיבות. בראתי את הגישה בה אני מטפלת ומלמדת נשות מקצוע נוספות לעבוד לפיה..
גישת ההפלה הפעילה, איננה באה לשלול את פתרונות עולם הרפואה, אלא לתת מרחב משלים, תומך ומותאם לכל אישה ובחירותיה, לייצר חיק תומך ומאפשר המלווה כל אישה בדרכה שלה.
"הפלה", הוא מושג כללי שאינו מפרט מגוון של מצבים הדנים בהריון העומד להסתיים ללא תינוק בר חיים.
הבנתי שלנשים עצמן חסרות המילים לתת שם למצבן, לתאר את מבוקשן. האם ההפלה יזומה או ספונטנית, האם ההיריון הסתיים אך עדין חסר סימן פיזי? האם ריקון הרחם כבר התרחש אך קיימת עדיין שארית?
פגשתי מרחב בו אין כמעט ידע שאיננו רפואי ואין כמעט ליווי המשלב את הריקון הפיזי עם התהליך הרגשי.
על מנת להצליח לתמוך בצורה מיטיבה הבנתי שעלי לייצר שפה, לברוא בסיס משותף באמצעותו נוכל להבין אחת את השנייה.
חיפשתי עולם מושגים דומה עליו אוכל להישען וממנו אוכל לייצר שפה ייעודית.
מכיוון שהפלה היא חלק מעולם התוכן של הרחם, לידה ווסת היו תהליכים שניתן להתייחס אליהם בהקשר הזה.
למעשה התחלתי להתייחס להפלה כמו שהיא, לידה. לידה של הריון צעיר, גיליתי שהמילים מייצרות סדר ובהירות, מסייעות לנשים לבטא את צורכיהן ולהבין מה האפשרויות העומדות בפניהן.
לימים, למדו את הגישה שלי גם נשים החיות בארצות ותרבויות שונות בעולם, דרכן הבנתי כמה חשוב "לשיים" את התהליך הרגשי והפיזי. כמה כוח יש למושגים לתת משמעות לתהליך. בגרמניה, לדוגמא, הפלה נקראת, "לידה קטנה", לאישה במצב זה המדינה מציעה ליווי של מיילדת.
אני מתייחסת להפלה כאל שער – שיעור רחב, המשלב את הרבדים של הגוף, הנפש, הרוח והנשמה.
גם את תודעת הפריון, ההעברה הבין דורית אותה אנחנו נושאות בתוכנו.
כמו שבדי.אן. אי עוברות אלינו תכונות פיזיות וגנטיקה, כך גם בתודעה ובפן הרגשי אנו, הנשים, מושפעות מהאופן בו האימהות שלנו והדורות שלפנינו התייחסו לרחם ולפריון.
הגוף והנפש שזורים זה בזה. הרחם היא היכל של בריאה, לשם כך נועדה. לא לחינם בשפה העברית נגזרת המילה "רחמים" מהשורש ר.ח.ם.
לאחר מחקר מעמיק וליווי של עשרות נשים, חילקתי את תהליך ההפלה לשלבים, כמו שבלידה או במחזוריות החודשית יש מספר שלבים.
7 שלבי "ההפלה הפעילה"
השם שנתתי לכל שלב הוא אינטואיטיבי ומסביר את מהות השלב ולמה למעשה ניתן לצפות.
השלב הראשון הוא – שלב הבשורה – לשלב זה יש מופעים רבים, כאשר הצורך המשמעותי המתעורר הוא להסתגל להבנה שמשהו עומד להסתיים, לתת מקום רגשי לתחושות וזמן להתרגל. דבר מרכזי נוסף שיתעורר לצד המערבולת הרגשית, הוא הרצון להבין את אפשרויות התמיכה בגוף.
השלב השני הוא – שלב ההמתנה – לקח לי זמן לזהות את השלב הזה ולקרוא לו בשם, מכיוון שיש נטייה לקצר אותו עם התערבויות רפואיות ולזרז את ריקון הרחם.
זהו זמן המבקש התמסרות לעיבוד האבל והאובדן, זמן לפרידה ועיכול. שלב ההמתנה משתנה מהפלה להפלה, מאישה לאישה, בהתאם לאופי התהליך, כאשר יש מקרים בהם לא תהיה המתנה כלל.
השלב השלישי הוא – שלב ההכתמות – מעיד על כך שתהליך הריקון מתקרב, גם שלב ההחתמות משתנה ויתכן כי לא יהיה משמעותי. בהפלה טבעית, כאשר האובדן מעובד והאישה ממתינה לריקון, ייתכן ויתאפיין בהתרגשות לקראת תהליך הריקון הצפוי. במקרים בהם האישה לא ידעה על האובדן יתכן ששלב ההכתמות, ושלב הבשורה, יתאחדו.
השלב הרביעי הוא – שלב ההפלה הפעילה – לידה של הריון צעיר. שלב זה יכול להתרחש במספר אופנים, ריקון טבעי או ריקון בסיוע רפואי עם כדורי ציטוטק, גרידה או שאיבה.
שלב נוסף וחמישי הוא – גל שני או שארית – חשוב לי להנכיח את השלב הזה בתהליך, על מנת לנרמל את התהליכיות הקיימת בעבודת הרחם, לא בכל הפלה יופיע שלב זה, אך יהיו מקרים בהם הרחם תתרוקן בכמה פעימות. לעיתים, נשים יסתייעו בפתרונות רפואיים ואף כירורגיים על מנת לרוקן את השארית.
השלב השישי הוא – מנוחה והחלמה – שלב המקביל למשכב הלידה. בתרבויות בהן לרוב אין לאישה המפילה תמיכה והכלה מוכרת ומספקת, ישנה ציפייה של הסביבה מהאישה להמשיך ולהיות פעילה, אנרגטית ומתפקדת. נשים רבות זקוקות בשלב זה למנוחה פיזית ורגשית על מנת להחלים ולשוב לשגרה.
השלב השביעי והאחרון הוא – הוסת הראשונה – קבלת הוסת מסמלת את סגירת המעגל ופתיחת חודש מחזורי חדש. הוסת הראשונה אחרי הפלה, לעיתים תהיה שונה ותשלים את תהליך הריקון, גם השלב הזה לא יופיע לאחר כל הפלה, כיוון שיש נשים שיכנסו להריון חדש כבר בביוץ שלפני הוסת. חשוב להכניס את הוסת כחלק מהשלמת התהליך, על מנת לנרמל את התנועה המחזורית ואת העובדה ששארית לפני הוסת זה דבר אפשרי.
השלבים שסימנתי כאבני דרך, הם מתווה רחב דרכו ניתן להתבונן על התהליך, אולם חשוב לזכור שאצל כל אישה, ובכל הפלה, יתכן תהליך אישי ושונה, כפי שלכל לידה ולידה, אצל אותה אישה, יש את אופייה המיוחד.
אבן יסוד נוספת של הגישה שלי היא ההבנה כי הפלה מאפשרת הכרות עמוקה עם הרחם והזדמנות לעבוד איתה ולתמוך בפריון.
כאשר האישה בוחרת באופן פעיל, מה היא הדרך המתאימה עבורה, מתוך ידע והכרות שלה את עצמה.
על פי גישת ההפלה הפעילה, אין הבדל בין הפלה יזומה שאני אוהבת לקרוא לה הפלה אלקטיבית, לבין הפלה ספונטנית או לידה שקטה, הצורך לרוקן את הרחם ולעבד את האבל והפרידה קיים בכל אחד מהאובדנים.
לסיכום, "הפלה פעילה" היא גישה אקטיבית, המעודדת ומאפשרת בחירה, חיבור, עבודת עומק ותמיכה בתהליך של אובדן הריון, יזום או ספונטני.